אני מציירת ורושמת על נייר, על קנבס ועל עץ.
מפַסלת באבן, יוצרת קולאז'ים מקרעי נייר, משטחי קרטון שמצאתי ופיסות בד. 

​

אני מתמקדת בדמות האנושית, לבושה או עירומה, בתוך הסביבה שלה.

לרוב אני יוצרת באור טבעי: בגינה, או בשדה פתוח.
לפני שנים קיבלתי לול תרנגולות רחב ידיים ונטוש, עם נוצות שדבקו לשערי ולשלשת עופות בנעלי,
ציירתי דמויות גדולות על עץ.

​

שלושה צירים תרבותיים מהווים את בסיס יצירתי:
יהדות — שנולדתי אליה
ציונות — שבה אני מאמינה
והמורשת הילידים הקנדים — מבחינת המיקום שבו נולדתי.

החוויות שלי כקנדית מלידה וישראלית מבחירה — מזינות את הנרטיב שלי.
זיכרון העבר פועם בי באופן מתמיד; הוא מעצים את המציאות שאני מעצבת.

​

פיקאסו
אני מוקירה את אומץ לבו לתעד את האינטנסיביות הרגשית של נשים.
עיוותים מבלבלים יוצרים אי בהירות. פנים שהופכות למעין מסכה, הן בכל זאת דינמיות.
פיקסו מצמצם ומרחיב את הפנים והדמות. משאיר אותנו בתנועת מטוטלת בין מחיקה עצמית לשבח.
אני רוצה להגיע לאותה יכולת - אני רוצה להקרין את העוצמה של האישה.

​

ג'ודי שיקגו
דימויי הלידה והבריאה שלה דוחקים בי לשאול: האם ייתכן שאלוהים הוא אישה?
כמו שיקגו, גם אני רוצה שהאישה תתרומם.
שיקגו בוטה ונדיבה גם יחד. עם המיקוד המפואר שלה באברי המין הנשיים,

יש משהו מדהים במסרים שפיקאסו ושיקגו מעבירים לי.

​

אבל אני רוצה יותר מזה.
אני רוצה לגלות גם את הנשים וגם את הגברים שאני מציירת.
בעולם שלי — שניהם קיימים.
לשניהם יש נוכחות עצומה.
חשוב לי להעלות את הסיפורים של שניהם אל פני השטח. 

אני מאמינה שהסיפור, גם אם מפותל, הוא חיוני.

​

המסע שלי נמשך.